כמה הבלגן עולה לכם, במספרים שלכם.
שני חצאים: כמה זמן נשרף אצלכם כל שבוע, וכמה שווה מה שלא חזרתם אליו. אני לא מכניס כאן שום ממוצע ושום אחוז שהמצאתי, ואם המספרים שלכם יצאו קטנים, המחשבון יגיד לכם שלא שווה לשלם לאף אחד.
כל מספר כאן הוא שלכם. אני לא מכניס ממוצעים, לא אחוזי שיפור ולא הבטחות. המחשבון עושה חשבון פשוט על מה שתקלידו, ומראה לכם את החשבון עצמו.
הערכה גסה מספיקה. רק אל תספרו את אותה שעה פעמיים.
לא המחיר ללקוח. מה שהייתם משלמים למישהו שיעשה את זה במקומכם.
אם אין לכם את המספרים האלה, דלגו. החצי הראשון עומד בפני עצמו.
מספר שלם בין 0 ל-10. זה אחוז הסגירה שלכם, ואני לא מנחש אותו.
מלאו כמה שדות ותראו את החשבון
אפשר למלא רק חלק. מה שתשאירו ריק פשוט לא ייכנס לחשבון.
למה בניתי מחשבון, ולא עוד עמוד מכירה
השאלה שחוזרת אליי הכי הרבה בשיחה ראשונה היא לא "כמה זה עולה". היא "אבל כמה זה באמת עולה לי היום, ככה, בלי לעשות כלום". רוב בעלי העסקים מרגישים את הדליפה. מעטים ראו אותה כמספר.
הבעיה היא שכל מי שיכול לענות על השאלה הזאת גם מוכר את הפתרון. אז מגיעים מספרים כמו "עסקים חוסכים 30% מהזמן", ואף אחד לא אומר לכם מאיפה ה-30% האלה הגיעו. לכן המחשבון הזה בנוי הפוך: הוא לא יודע עליכם כלום, והוא לא מנחש. הוא לוקח את המספרים שאתם מקלידים, מכפיל אותם, ומראה לכם את הכפל עצמו.
מה הוא מודד, בשני חצאים
החצי הראשון הוא הזמן. שלוש שורות: כמה שעות בשבוע הולכות על הקלדת אותו מידע פעמיים, כמה על חיפוש מידע שכבר קיים, וכמה על מענה לאותן שאלות שוב ושוב. את השעות האלה אתם מכירים, כי אתם עושים אותן בידיים. הן מוכפלות בשווי שעה שאתם קובעים, ומתקבל מספר חודשי ושנתי.
החצי השני הוא ההכנסה שלא נכנסה. כמה פניות בחודש לא קיבלו מכם תשובה, כמה מתוך עשר פניות שאתם כן מטפלים בהן נסגרות, וכמה שווה לקוח. שימו לב שאני שואל "כמה מתוך עשר" ולא "מה אחוז הסגירה". אחוז מזמין מספר עגול ומומצא. "שלוש מתוך עשר" זה משהו שבעל עסק באמת יודע.
שלושה דברים שהמחשבון מסרב לעשות
הוא לא מחבר את שני החצאים. אחד הוא כסף שכבר יצא מהכיס, השני הוא כסף שאולי לא היה נכנס בכלל. חיבור של שתי הערכות גסות נותן מספר גדול יותר, לא נכון יותר. במקום שבו היה אמור להיות סימן חיבור, יש שם משפט שמסביר למה אין.
הוא מעגל תמיד כלפי מטה. אף פעם לא כלפי מעלה. זה אומר שהמספר שאתם רואים הוא תמיד קצת נמוך מהחשבון האמיתי, ולא ההפך. כלי שמוכר לכם משהו לא בונה את עצמו ככה.
הוא מוכן להגיד לכם ללכת. אם מה שיצא קטן מהפרויקט הכי קטן שאני לוקח, הוא אומר את זה במפורש, מציע שלושה דברים שתעשו לבד, ולא מציג שום כפתור יצירת קשר. עמוד שאומר "אתה לא צריך אותי" ומיד מבקש טלפון הוא שקר עם כוכבית.
איך להשתמש בו נכון
תעריכו. באמת. אף אחד לא מודד את השעות האלה, וזה בסדר. תנו את המספר שנשמע לכם קרוב, ואם אתם מתלבטים בין שתי הערכות, תנו את הנמוכה. בשני השדות הכי לא בטוחים, הפניות שלא ענית להן ושווי הלקוח, אפשר לתת טווח, והתוצאה תצא כטווח. זה כל הרעיון: מספר גס שנכון, במקום מספר מדויק שהומצא.
ואם רוצים לעבור מהערכה למדידה אמיתית, יש את קובץ ניהול העסק, שגם הוא חינם ובלי טופס.
מה לעשות עם המספר
קחו אותו לכל שיחה, גם לכאלה שלא איתי. המספר השנתי הוא הרף: כל פתרון שתשקלו צריך לעלות פחות ממנו, אחרת הוא לא פתרון אלא הוצאה. זה עובד באותה מידה מולי, מול סוכנות אחרת, ומול ההחלטה לא לעשות כלום.
ודבר אחרון, שחשוב לי: שעה שהתפנתה היא לא שקל שנכנס. היא הופכת לכסף רק אם עושים איתה משהו, עובדים פחות או מכניסים עוד לקוח. הכלי מודד את ההזדמנות, לא מבטיח אותה.